1 ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃ 2 ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃ 3 ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃ 4 טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃ 5 ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃ 6 ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃ 7 ויענו לא ידענו מאין׃ 8 ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃ 9 ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃ 10 ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃ 11 ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃ 12 ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃ 13 ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃ 14 וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃ 15 ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃ 16 יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃ 17 ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃ 18 כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃ 19 ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃ 20 ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃ 21 וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃ 22 המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃ 23 ויכר את נכליהם ויאמר להם׃ 24 מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃ 25 ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃ 26 ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃ 27 ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃ 28 מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃ 29 והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃ 30 ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃ 31 ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃ 32 ובאחרונה מתה גם האשה׃ 33 והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃ 34 ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃ 35 והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃ 36 כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃ 37 וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃ 38 והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃ 39 ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃ 40 ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃ 41 ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃ 42 והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃ 43 עד אשית איביך הדם לרגליך׃ 44 הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃ 45 ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃ 46 הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃ 47 הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃